קורומנדל (Coromandel), 8-12 לינואר 2011
את יום הנסיעות סיימנו בעיירה פאנגאמאטה (Whangamata). הגענו בשעות אחר הצהריים המוקדמות, וניצלנו את הזמן שנותר ברחצה בים. החוף שכן לאורך מיצר צר, כך שהים היה נעים ובלי גלים וזהר ניצל את ההזדמנות לחדש את מזרון הים שקנינו בעיירה, וליהנות מזולה פראית. יעל קפצה על המציאה והצטרפה להפלגה J. לאחר מכן עברנו במכבסה שהציעה שירותי אינטרנט וקפה. ניצלנו את ההזדמנות לאינטרנט חופשי ודיברנו קצת הרבה עם המשפחה.
למחרת, נסענו לחוף אופוטרה (Opoutere) שהדרך אליו עוברת בתוך חורשה, יעל אספה עצים ודביר נהנה על המנשא. כעבור מספר דקות הגענו לחוף עם חול יחסית לבן, ורחב ידיים, המשתרע על מספר קילומטרים. מול החוף ניתן לצפות במספר איים המייפים את קו האופק. בחוף מקננות ציפורים נדירות שהניו זילנדים דאגו לגדר עבורם איזורים האסורים לכניסה, אבל הצלחנו לראות כמה מהם. החוף עצמו גלי מאוד ולכן ויתרנו על רחצה, חוץ מזה הגענו יחסית מוקדם והמים היו קרירים עד קרים והיו רוחות.
לאחר, נסיעה של עוד כשעה, המשכנו צפונה בכביש, עד שהגענו לעיירה קטנה הסמוכה לחוף המים החמים (Hot Water Beach). בתחילה זה נראה כמו עוד חוף יפה עם נחל קטן שזורם אל הים, אבל הייחוד שלו, כמו שהשם מרמז, הוא המים החמים הבוקעים מקרקעיתו בחלק מסויים בחוף בסמוך לים. בכדי ליהנות מן המים החמים יש לחפור בורות בשעת השפל ולחפש את מקורות המים הרותחים. זו הייתה חוויה מגניבה. אנשים שוכרים אתי חפירה ואנחנו בשיטה הישראלית חוסכים את ה 5 דולר ומביאים סיר ממבחר הסירים שבקראוון. זהר לקח את העניין ברצינות והתחיל לחפור ולחפש מים חמים. לאחר מספר נסיונות, הוא החליט שבמקום מסוים הוא הרגיש משהו. הוא חפר וחפר, וכמו במניות הנפט הישראליות (לפחות ברובן) הסימנים נשארו בגדר סימנים, אבל לידו מישהו גילה מים רותחים..... בשלב מסוים בור התחבר לבור ונוצרו קומונות של בורות ושל אנשים וכולם נהנו מהמים החמים. לפעמים המים היו כל כך חמים שאי אפשר היה להיכנס לבור (לקרן זה לא כל כך הפריע), כאן הסתבר שהסיר שהבאנו היה רעיון מבורך כי איתו יכולנו לאזן את המים הרותחים עם מים קרים מהים.
משם המשכנו לעיירה האהיי (Hahei) שהחוף שלה נחשב לאחד היפים, אבל כבר היה מאוחר מדי להיכנס שוב לים, לכן חיפשנו בו מקום לחניית הלילה.
בבוקר לאחר ארוחת בוקר קלילה וקפה בבית הקפה מקומי יצאנו לעבר חוף סמוך לעיירה שנחשב הרבה יותר יפה ונקרא מפרצון קת'ידרל (Cathedral Cove). ע"מ להגיע אליו הלכנו כ 45 דקות ברגל....
החוף בהחלט מזכיר את איי תאילנד. חול לבן, איים פזורים באופק הקרוב והרחוק, מים כחולים, צמחייה ירוקה מסביב ומערת גיר עם פתח בו נשקף אי קטן בצידו השני של החוף. המים אומנם היו קרים, אבל אפשר היה להתרגל והיה פשוט חלום.
החוף בהחלט מזכיר את איי תאילנד. חול לבן, איים פזורים באופק הקרוב והרחוק, מים כחולים, צמחייה ירוקה מסביב ומערת גיר עם פתח בו נשקף אי קטן בצידו השני של החוף. המים אומנם היו קרים, אבל אפשר היה להתרגל והיה פשוט חלום.
המשכנו בדרכינו לחניית הלילה, הפעם עצרנו בפיטיאנגה (Whitianga) שם ראינו רחבת דשא גדולה וקרוואן שחונה בא. הסתבר שהשטח שייך למסעדה צמודה. לאחר שקיבלנו אישור מבעלי המסעדה לחנות במקום, הסתבר לנו שגם היה אינטרנט חופשי מהמסעדה, וכך ניצלנו את ההזדמנות להוסיף עוד עדכונים לאתר. בבוקר לאחר ביקור במאפייה המקומית, ניצלנו את רגעי החסד שהילדים נרדמו ועצרנו לקפה של בוקר על חוף הים. רגעים כאלה בהחלט מעטים אבל למדנו ליהנות מכל הזדמנות שכזו.
משם המשכנו עוד צפונה עד לעיירה קואאוטונו (Kuaotunu), שם ראינו דוכן לממכר שזיפים היישר מהחקלאי, הצטיידנו בשזיפים ובגלידה ענקית בטעם הוקי פוקי ושוקולד. מצאנו לנו פינה נחמדה על שפת הים של העיירה. מזג האוויר היה די קריר והיו רוחות שלא אפשרו כל כך להיכנס לים, למרות שלניו זילנדים זה לא ממש הפריע והם נכנסו חופשי.
המשכנו לחוף הבא בהמשך הכביש שנקרא אופיטו (Opito). הדרך עברה לאורך נופים קסומים בהם נשקף חוף אוטאמה (Otama Beach) ולאחר מכן מפרץ אופיטו, כאשר ברקע גבעות ירוקות ובתים של ניו זילנדים שיודעים ליהנות מהחיים ולגור במקומות הכי קרובים לגן עדן עלי אדמות. זה המקום לציין שבד"כ לכל ניו זילנדי יש בית קרקע די גדול עם שטח ענק, אין צורך בגדרות כי לא נראה לנו שיש כאן על מה לריב על שטח, כמובן שצמוד לבית יש חנייה ובה רכב או שניים ולפעמים גם קראוון ויאכטה קטנה או גדולה, קיאקים ונוף קסום. חלק מהאנשים שפגשנו מחזיקים ביותר מבית אחד, כך שבית נוסף משמש כבית קיץ ותסמכו על הניו זילנדים שהם דואגים לכך שבית הקיץ יראה לפחות כמו בקתת חלומות של כולנו. הם לא עובדים קשה ומאוד מקפידים על שעות העבודה (עד 8 שעות ביום) לא כולל שבת וראשון ונראה שגם כשהם עובדים, הם עובדים באיזי ובלי למהר לשום מקום.... כי אין להם בעצם שום סיבה לכך. בקיצור הגענו לאופיטו וזהר הכין ארוחת צהריים- מרק עדשים. שבעים ומאושרים ירדנו לחוף שלצידו היה אגם קטן שהתאים בול ליעל ולדביר וכך בילינו עוד מספר שעות. זהר ניצל את ההזדמנות לעשות לילדים שיט על המזרון וקרן ניצלה את ההזדמנות לצלם.
לאחר מכן חזרנו לקואאוטונו, בדרך, בזמן שהילדים נרדמו בקראוון, שתינו בירה על ספסל המשקיף על החוף והתענגנו על כמה דקות של נחת.
משם המשכנו לעיירה קורומנדל (Coromandel). בדרך עברנו ביער קרומנדל, שם הייתה תצפית על מפרץ קורומנדל שכמובן לא פספסנו.
הגענו לעיירה, מצאנו מקום נחמד לישון בו את הלילה, ליד מועדון ספורט וכנראה שגם ליד אתר קראוונים כי היה לנו אינטרנט.... בבוקר, התעוררנו ליום מקסים. השמים היו כחולים, הרוחות נשבו קלות, השמש חייכה חיוך רחב ולקרן היה יום הולדת. החלטנו לחגוג לה את יום ההולדת בארוחת בוקר מפנקת במסעדה בסגנון צרפתי, וזהר פינק אותה גם בשוקולדים ובבקבוק יין.
הטבע הביא גם הוא מתנה משלו... חוף שגילינו בסמוך לעיירה, במפרץ מק גרגורס (Mac Gregors Bay). החוף שזכה בתואר – החוף הכי שווה בניו זילנד. מים כחולים וצלולים. חול של אבנים דקות ולבנות, מפרץ סגור לגמרי כך שהים ממש פלטה והמים הכי חמים שהיו לנו עד כה. ובנוסף, יכולנו להחנות את הקראוון סמוך לחוף ובכך לנצל את יתרונות הקרבה לקראוון, כמו להוציא בירה קרררררררה ישר מהמקפיא ולהתקלח מיד שיוצאים מהים. ואם כל זה לא הספיק, אז גם הייתה שם נדנדה תלויה על עץ שיעל נהנתה להתנדנד עליה עוד ועוד.
רגע לפני שעוזבים את אחד האזורים אם לא הכי מדהים שהיו בטיול, עצרנו לעוד תצפית על המפרץ מצידו השני, על האיים המקשטים אותו ועל הים המנצנץ מהשמש המתענגת למראה אחד המקומות היפים ביותר על הכדור.
אחרי אחד הימים הכי מיוחדים בטיול, המשכנו לתמז (Themes) שמלבד לינת הלילה, כביסה וקצת אינטרנט, אין יותר מידי מה להגיד עליה.
בילינו כמה שעות ואז עשינו את דרכינו חזרה. בדרך עברנו בעוד שני מפרצים, מפרץ ג'מסטון (Gemstone Bay) ומפרץ סטינגריי (Stingray Bay) שהיו לא פחות יפים אך הרבה פחות נגישים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה