אוקלנד (Auckland), 21-23 לינואר 2011
למחרת היום עשינו דרכינו לאוקלנד. בדרך עצרנו בנקודת תצפית על נמל קאיפארה (Kaipara Harbour) .
משם המשכנו ישירות לאוקלנד, להר אידן (Mt. Eden). גובהו 196 מטר, והוא הר הגעש הגבוה ביותר באוקלנד. אל ההר אפשר לטפס במסלול הליכה קצר, אבל בגלל שהחל טפטוף, עלינו לפסגה עם הקראוון, והלכנו מסביב ללוע הר הגעש שהוא בהחלט מרשים. עומק הלוע הוא כ 50 מטר וזה נראה כמו בור ענק. לאחר מספר תצפיות, המשכנו לאתר קראוונים באזור לשנת הלילה.
בבוקר, נסענו למרכז העיר, ל"מגדל השמיים" הסקי טאוור (Sky Tower) שגובהו 328 מ'. לפני העלייה לתצפית ביקרנו בפעם האחרונה בנקודת המידע האהובה עלינו, ה I-site, פחות בשביל האינפורמציה אלא יותר בשביל לתעד איך תיירות צריכה להראות.
לאחר מכן המשכנו לאטראקציה שלשמה הגענו עד הלום - התצפית. חלק מרצפת המעלית שעולים בה לקומת התצפית, שקוף, כך שזה נותן הרגשה מלחיצה של פחד גבהים עוד לפני שמגיעים. בתצפית עצמה יש חלקים של רצפה שקופה, שאפשר ללכת עליה, אבל לוקח זמן להעיז ולעלות עליה בלי להחזיק במעקה. האטראקציה המגניבה של המקום היא הסקיי ג'אמפ (Sky Jump). שזה קצת שונה מבאנג'י כי קושרים את הקופץ מהגב, ויש עוד שני חבלים בצדדים שמאזנים אותו וממתנים את מהירות הנפילה החופשית. אבל בו נגיד שלקפוץ עם מאזנים, בלי מאזנים, זה לא משנה את תחושת פחד הגבהים הזאת. הקטע המצחיק, שהקופץ עוצר מספר מטרים אחרי הקפיצה, מול קומת התצפית, לעיניהם של עשרות המבקרים בתצפית, ומאפשר לצפות במבט מבועט ומפוחד של הקופץ, שנייה לפני שהוא טס את כל הדרך למטה. בילינו כמה שעות בתצפית. ומשם המשכנו לארוחת צהריים באחת המסעדות באזור.
חצינו את העיר לצדה השני והספקנו עוד קצת להתרשם מיופייה של אוקלנד.
האטראקציה האחרונה שלנו בטיול הייתה האנטארקטיק אנקאונטר והעולם התת ימי של קלי טארלטון (Antarctic Encounter). זו הייתה חוויה נחמדה שמנסה להמחיש את החיים ביבשת הקפואה- אנטארקטיקה. הסיור עובר בין בריכת פינגווינים, בקתה אנטרקטית משוחזרת של קפטן סקוט, שהיה ראש המשלחת הבריטית לקוטב הדרומי בשנת 1911, נסיעה ברכב חמים באזור קפוא שבו חיים פינגווינים. וצפייה באקוואריום ענק, שעוברים תחתיו ע"י מסוע, וניתן לצפות בו בכרישים, חתולי ים ועוד כל מיני דגים.
זהו, משם המשכנו לאתר הקראוונים האחרון בטיול שנמצא גם לא רחוק משדה התעופה. מזג האוויר הלך והחמיר והגשם לא הפסיק לרגע. כל אותו ערב בילינו באריזות והכנות אחרונות. בבוקר, ארוזים ועצובים, נסענו לעבר מרכז החזרות הקראוונים ומשם לשדה התעופה...
67 ימי טיול בניו זילנד באו לקיצם. 67 ימים שכל יום היה חוויה וזכות לבלות באחד המקומות היפים ביותר בכדור. במקום שבו העולם נראה יפה יותר, שלו יותר, בטוח יותר, ירוק יותר, ואופטימי הרבה יותר.
לאלה שמתלבטים לגבי טיול עם ילדים בניו זילנד, עצתנו – תסעו! לא נראה לנו שיש מקום בטוח, בטיחותי ומאורגן כל כך לתייר כמו ניו זילנד. האוכלוסייה בניו זילנד היא אומנם דלילה אבל מבחינת אטראקציות, מסלולי טיול, אתרי קראוונים, וכל סוג הארחה אחר הם פשוט מעצמה. צריך לנסוע לניו זילנד כדי לראות איך תיירות צריכה להראות. קשה לנו להיפרד מהמקום הבאמת, באמת קסום הזה. מהמקום שבו אין טורפים, אין נחשים (לטענתם), אין מלחמות, ואין מה לספר בחדשות. אנחנו ממשיכים מכאן לתאילנד, להתחמם קצת J ומשם לארץ . נתראה בקרוב.... הלוגאשים שכבשו את ניו זילנד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה