הקטלינז (The Catlins)

הקטלינז (The Catlins), 29-30 לנובמבר 2010

את ארוחת הבוקר עשינו הפעם בקאקה פוינט (Kaka Point) מול הים, כשלהקה ששל ציפורים שמזכירות שחפים (נברר את השם בהמשך...) עטו מעלינו. זהר הבריח אותם עם מקל ויעל נדלקה על הרעיון ומצאה תחביב חדש מלבד זריקת אבנים.

משם המשכנו לנאגט פוינט (Nugget Point), תצפית שבראשה מגדלור על סלעים המזדקרים מן הים. לאורך הדרך ראינו כלבי ים, שכבר הפכו להיות חלק מהנוף הימי שלנו במקביל לכבשים שהפכו לחלק מהנוף היבשתי שלנו.

היעד הבא הוחלט לאחר התקשקשות קלה והוא מערות קת'ידרל (Cathedral Caves), את המערות ניתן לראות רק בשעות השפל והשערים פתוחים רק לשעתיים בשעות אלו. כמנהגינו, הגענו כ 40 דקות לפני סגירת השערים והפקחית דחקה בנו שנמהר, את הדרך למערות עשינו בריצה קלה עם הילדים על המנשאים ובלחץ שמה נאחר והמים במערות יסגרו עלינו. הדרך החלה בירידה בתוך יער טרופי סבוך וכיוון שמיהרנו נבצר מאיתנו ליהנות באמת מהיופי של הדרך. דרך של 20 דקות עשינו בחצי מהזמן. כשהגענו לים, חשבנו שהגענו למערות, ואז ראינו אנשים מתקדמים לכיוונינו על החוף במרחק של קילומטר. סף הלחץ שלנו עבר ממצב כתום למצב אדום עז. התחלנו לרוץ על החוף עד שנגלתה לפנינו פתח המערה הראשונה. ברגע זה סף הלחץ ירד למצב ירוק והחיוך חזר לפנינו J. נכנסו למערה שפתחה בגובה כמה עשרות מטרים ובמפתנה נוטפים מים. גובה המים היה נמוך (הגענו בזמן, הגאות עדיין לא התחילה), ככל שהתקדמנו במערה האור הלך ונחלש, היה לנו אפילו חשש קל שאולי היינו צריכים להביא פנסים אבל אז בחלק החשוך ביותר ראינו אור בקצה המערה, זאת פתחה של המערה השנייה. את הטקס של המעבר בין המערות עשינו כמובן פעמיים מרוב התרגשות. לאחר שחלפה ההתרגשות התפנינו למספר תמונות שבדיעבד השאירה אותנו פעורי פה.
את הדרך חזרה עשינו קצת יותר באיזי, נהנו מהחוף רחב הידיים והעננים המדהימים שצבעו את הרקיע, והשביל ביער הטרופי המוביל לתחילתו של המסלול קיבל את תשומת הלב המגיעה לו.

משם חזרנו קצת אחורה במסלולינו על מנת למצוא מקום לינה. והגענו לפארק מרוחק 3 ק"מ בנסיעה בדרך עפר למקום מדהים, עוצר נשימה, מבודד, סמוך לנחל, ירוק ירוק ירוק (וכבשים) שהאדם היחידי שרואים שמה הוא בעל המקום. יעל ודביר נהנו מאוד עד שעננים כיסו את השמים ונכנסו כולנו לקרוואן.

יום המחרת התחיל אפרורי עם טיפטוף קל, אבל זה לא הכניע אותנו לצאת לשני טרקונים ביערות טרופיים המובילים למפלים – מפל פוראקאונוי (Purakaunui Falls) ומפל מאטאי (Matal Falls).
זהר ויעל שרו את השיר של דביר לפי המנגינה של "דיינו" מפסח, והמילים הם:
"דביר דבירוני
דביר דבירוני
דביר דבירוני
דבירוני דביר דביררוני רוני"

נ.ב אותו לחן עובד גם עם השיר של יעל ("יעלושלוש").

היעד הבא, מפרץ קיוריו (Curio Bay).  במפרץ ניתן לראות דולפינים. הלכנו לאורך החוף ופגשנו כלב ים שמנמנם לו על החוף. בדרך חזרה דילגנו בין סלעים ובריכות שנוצרות מהשפל וראינו חלזונות וכל מיני צדפים יפים. האווירה הפסטוראלית נקטעה כשיעל הודיעה שיש לה קקי. זהר לקח אותה לקרוואן, קרן נשארה על החוף כשלפתע זוג דולפינים קפץ לגובה רב מעל פני המים, כל אחד בתורו, אך שוב את האווירה הפסטוראלית שלה קטע קול בכיו של דביר ואילץ אותה גם לשוב לקרוואן.

הנקודה האחרונה שלנו בקטלינז היתה וואיפאפה פוינט (Waipapa Point). בנקודה זו יש מגדלור לזכר הנספים באסון ימי שארע בניו זילנד. ירדנו לחוף, והפעם פגשנו אריה ים שנמנם לו על החוף, זוג גרמנים שעבר על פנינו הסביר לנו את ההבדל בין אריה ים לכלב ים. ראשית אריה ים גדול יותר ושנית אריה ים אוכל כלבי ים. כשהתקרבנו לצלם אותו הוא נהם לעברינו,זה היה די מלחיץ, וברחנו משם במהירות האפשרית. כאו זיהינו את ההבדל השלישי – אריה ים פחות נחמד וחברותי!

את היום סיימנו באתר הקרוואנים באינברקארגיל (Invercargill).