בוקר באומאראמה... נסענו לראות את צוקי קליי (Clay Cliffs). כשהגענו למקום לא היה מסומן בברור שביל ההליכה עליו היינו אמורים ללכת, תייר שהיה במקום הנחה אותנו שאנחנו צריכים לקחת את הפניה ימינה לאחר כ 40 מטר לערך, כשהגענו לפניה (ככה חשבנו) ראינו שהיא נכנסת בתוך סבך של שיחים. אנחנו שהאמנו לתייר המשכנו בשביל, כאשר קרן עם כפכפים ודביר במנשא ויעל על הכתפים של זהר (לא הכי צפינו את הטרק שנקלענו לתוכו...), ונכנסו בין השיחים במעלה הגבעה. הגענו קרוב מאוד לצוקים.... אבל בדיעבד התברר לנו כי הפניה שאליה התכוון התייר היה עוד מספר מטרים בהמשך (תודות לזוג תיירים נחמדים שלא הבינו למה אנחנו מסתבכים), שם צפינו בצוקים במלוא הדרם ואף נכנסנו בינהם. החוויה הסתיימה מהר מאוד כיוון שזבובים קטנים ועוקצניים החלו להציק לנו.
חזרנו לקראוון, ולאחר ארוחת צהרים קלילה המשכנו בדרכינו. מזג האויר החל להשתנות וענן כבד החל לכסות את השמים, כשהגענו לאלפנט רוקס (Elephant Rocks) כבר החל לרדת גשם... האלפנט רוקס הם סלעים ענקיים שנראים כמו חיות שנרדמו בשדה, ושימשו כתפאורה במחנה של אסלן בסרט סיפורי נרניה (שווה ביקור, לא???). בכל מקרה כמו שציינו גשם החל לרדת. קרן לא התעצלה וירדה לצלם עם מטריה שזהר רכש יום קודם והתבררה כרכישה מוצלחת ביותר. כשקרן חזרה, זהר לא התעצל וירד לעשן סיגריה וקפה והמטריה... J
משם המשכנו לאואמארו (Oamaru) ישירות למקום האהוב עלינו ביותר נקודת המידע בעיר (למה לעבוד קשה???). שם קיבלנו המלצות מה לעשות באיזור כולל השעות שבהם ניתן לצפות בפינגווינים.
היינו חרוצים, עוד באותו ערב לאחר ארוחה איטלקית דשנה יצאנו לצפות בפינגווין צהוב העין שנחשב נדיר ביותר. שוב התחיל לרדת גשם, הצטיידנו במטריה ויצאנו לתצפת. הצלחנו לראות סה"כ שני פיגווינים. זאת חיה ממש חמודה אבל הרבה יותר קטנה ממה שדמיינו, גובהה היה לא יותר מ 40 ס"מ. יעל רצתה ללטף והסברנו לה שאי אפשר, אז היא רצתה להיכנס לים והסברנו לה שקר, אבל היא בשלה – "למה???".
משם הגענו לאתר הקרוונים להתארגנות זריזה, ויצאנו לצפות בפינגווינים הכחולים שמגיעים כל ערב (משעה 20:30) קבוצות קבוצות מהים לאתר הקינון שלהם. במקרה הזה מדובר כבר במאות פינגווינים. צפינו במשך שעתיים בהווי שלהם. הילדים פרשו בשיא כל אחד בתורו, דביר במנשא כבר די בהתחלה ויעל כעבור שעה בעגלה.. לא לפני שהבריחה כמה פינגווינים וכמובן רצתה ללטף.
הגענו לאתר הקראוונים, הילדים כבר ישנים איזה כיף!!!!
בוקר המחרת, התחלנו ממש באיזי, רק ב 11 בבוקר הצלחנו לצאת לכיוון העיר. בילינו בגן ציבורי שנחשב לגן הציבורי הטוב ביותר בניו זילנד, הוא נפתח כבר ב 1986. יש בו אגמים עם ברווזים, גשרים, חממות, צמחיה מטופחת, מתקנים מדליקים לילדים ואפילו בריכות לרחצה. הקטע המצחיק הוא שהחנינו את הקרוון במרכז העיר אבל הגן בעצם היה צמוד לאתר הקרוונים בו לנו "וסתם" הלכנו 20 דקות בעיר...
נתנו לילדים קצת להוציא אנרגיות, אכלנו ארוחת צהרים והמשכנו בדרכינו ליעד הבא שבמואראקי והם ה Moeraki Boulders. סלעים עגולים ענקיים בחוף הים שבזמן השפל ניתן להגיע אליהם, לטפס עליהם ולהצטלם איתם. כשהגענו את יעל, כמובן, עניין יותר הים, בשלב מסויים היא חלצה נעליים, אנחנו התייאשנו והורדנו לה מכנסיים והיא רצה מפוצצת אנרגיות לאורך החוף ובין הסלעים. בשלב זה הבנו את יתרונות הקראוון, חזרנו, קילחנו אותה והכול חזר לסידרו.
משם המשכנו לתצפית על כלבי הים ב Shag Point, סה"כ מרוחקת 12 ק"מ ממואראקי אבל מזג האויר שהיה חם השתנה בקיצוניות למזג אויר סגריר עם רוחות מטורפות. ירדנו לנקודת התצפית אבל כעבור מספר דקות קלטנו שקר מידי לילדים (אנחנו מנסים להיות אחראיים J) חזרנו לקראוון. זהר העסיק אותם וקרן הלכה לתצפת ולצלם את כלבי הים. קרן חזרה נלהבת לאחר צפייה ממושכת בעופות ובכלבי הים (הרגישה שהיא צופה בנשיונל גאוגרפיק). מהשלב הזה מזג האויר הפך להיות סגרירי וגשום עד להגעתינו לדאנידין (Dunedin).
מאומאראמה (Omarama) ועד אואמארו (Oamaru), 25-26 לנובמבר 2010
אח שלי תמונות מהממות סחתיין עליכם, צלמים מקצועיים
השבמחקמאחל לכם שיפסק הגשם ותמשיכו לעדכן.
אבי
מהמם אחלה אני חווה את החוויה כאילו אני איתכם בטיול התאור נהדר הצילומים משגעים ורק תפילה נישארה בפי שמור נא עליהם אלוהים ותן להם להנות יום יום בטיול הזה ולחזור הביתה בשלום עם חוויות של פעם בחיים אבא
השבמחקפשוט מדהים!!!
השבמחקאיזה צלמת קרן יש עתיד, רואים כמה אתם נהנים זה מחמם את הלב
תשמרו על עצמכם
ואנחנו מתעדכנים כל הזמן גם אם אנחנו לא מגיבים זוהר!!
אוהבים אותכם המון
ניר אילת יואב ועופרי
לוגאשים יקרים!
השבמחקממש טיול מדהים לילדים. הילדיפ חווים טבע אמיתי ולא טפל ומשעמם מהספרים .
התמונות מכניסות אותנו לאוירה של נוי זילנד כל הכבוד קרן יש תמורה עבור האגרה!!!!!!!
אוהבים ומתגעגעים החודפים.