מפרצים ונהרות

חצי האי בנקס והעיירה אקארואה (Banks, (Akaroa עד אגם טקאפו (Lake Tekapo), 21 - 20 לנובמבר 2010

את יומינו השלישי התחלנו, לאחר התארגנות קלה (ודרך אגב התארגנות בוקר אורכת בין שעתיים לשלוש שעות אבל אנחנו מנסים לשפר זמנים כל הזמן), בעיירה אקארואה, שמתיימרת להיות סוג של עיירה צרפתית עם קורסונים ובגטים אבל בתחלס במסעדה שישבנו, אכלנו פסטה ולזניה שנראים לנו יותר בכיוון האיטלקי, יצאנו לטרק הראשון שלנו, טוב אולי המילה טרק וטיולונצ'יק של רבע שעה זה לא ממש אותו דבר, אבל יצאנו מאורגנים עם המנשאי גב מים, טיטולים, מגבונים ומה לא... כאילו אנחנו יוצאים למסע לכבוש את האמזונס, אבל האמת שהיה באמת נחמד. מסלול בתוך יער מלא צמחיה ירוקה ועבותה שמסתיים במפרץ העיירה שהים הכחול נגלה בסוף כל הירוק ירוק הזה. את הדרך חזרה עשינו דרך אחד הרחובות שבקצה העיר ואז גילינו שכל מה שהלכנו הסתכם בחמש דקות הליכה (הגן שעשועים השכונתי שלנו יותר רחוק).

משם שמנו פעמינו לכיוון העיירה ראקאיה (Rakaia), בדרך לאגם טקאפו (Lake Tekapo). הדרך בחלקה הראשון התפתלה לאורך מפרצי חצי האי בנקס וממנה יכלנו להנות מנופים מדהימים מכל זוית אפשרית. חלקה השני של הדרך חזרה להיות מישורית עם מרחבים אדירים של ירוק עם כבשים ועוד כבשים...

למחרת יצאנו מוכנים ומזומנים לאחר ארוחת בוקר קלילה מאוד (כי אחרת היינו יוצאים בצהרים J) לטרקון קצר לנחל ראקאיה שהיה במרחק קצר של 20 דקות מאתר הקרוונים בו העברנו את הלילה. יעל נהנתה לזרוק אבנים לנחל ודביר העדיף לתפוס נימנום קצר.

לאחר מכן חזרנו לאתר הקראוונים ויצאנו שוב "לכבוש את ניו זילנד". היעד הבא שלנו היה אגם טקאפו שיתואר בהרחבה בפרק הבא, אך נקודה שכן שווה לציין היא עצירה ארעית באמצע הדרך בה זהר התעייף קצת מהדרך או שחיפש תירוץ לעשות הפסקת סיגריה, אבל בסיומה, קרן עלתה על מושב הנהג סובבה את הסוויץ', שיחררה אמברקס והחלה במה שיכתב עוד בדפי ההיסטוריה של ניו זילנד, לנהוג בקראוון. בשיא הקוליות היא הסתגלה מהר למימדי המיני משאית של כלי התחבורה הזה והביאה אותנו בשלום ובביטחה ליעדנו הבא : אגם טקאפו.