הפארק הלאומי הר קוק

הפארק הלאומי הר קוק (National Park Aoraki/Mount Cook), 23-24 לנובמבר 2010

אחרי בוקר שהתחיל באיזי יצאנו לדרך בדרכנו לכבוש את היעד הבא הפארק הלאומי הר קוק שזה אומר, לטרק את ההרים, הקרחונים, האגמים והנהרות שראינו בטיסה (מהכתבה הקודמת). בקיצור נסענו לכיוון אגם פוקאקי (Lake Pukaki). לאחר נסיעה של כחצי שעה בין נופי הרים מושלגים באופק, גבעות מוריקות בצידי הדרכים והרבה ירוק ירוק ועוד ירוק, נגלה לעינינו לפתע אגם טורקיז בהיר ששבר את כל הירוק האינסופי הזה. עצרנו בנקודת תצפית ראשונה (בשלב מסוים הפסקנו לספור את נקודות התצפית על האגם הזה). מה אנחנו נגיד?! פשוט אין מילים, האגם הטורקיז נגלה במלוא הדרו, ובסופו מתנוסס הר עם פסגה שחותכת את הרקיע – הלא הוא הר קוק שגובהו 3754 מטר וכולו צבוע לבן ובצדדיו הרים מושלגים נוספים שמוסיפים לעוצמה של ההר וליופי של הטבע.

המשכנו בכביש לאורך האגם עד שהגענו לשמחתו הרבה של זהר לבית קפה בנקודת המידע (מיני רבות בניו זילנד) המשקיף על הר קוק. בנקודת המידע סייעו לנו לבחור בטרק שמתאים לטיול עם ילדים – כלומר עד שעתיים הליכה בלי עליות קשות מידי.... בניו זילנד יש נקודות מידע בכל מקום אפשרי שבו נותנים מפות, פליירים, חוברות, ספרים עבי כרס ומה לא והכול בחינם. הקטע המצחיק שדווקא בנקודת המידע הזאת דרשו מאיתנו 1$ עבור פלייר מסכן שמראה בקושי את המסלולים באיזור – זה היה נראה לא קשור אבל זרמנו...

בכל מקרה בחרנו במסלול Hooker Valley Track שכלל מעבר על 2 גשרים תלויים, הליכה בעמק הוקר לאורך הנהר ובסופו היינו עתידים לראות את אגם הוקר וקרחון הוקר. את המסלול עשינו עם הילדים על המנשאים, דביר גילה סקרנות רבה, יעל רצתה להיכנס למים, קרן רצתה להמשיך וזהר רצה לחזור..... בדרך היינו אטרקציה מהלכת ליפנים שלא הפסיקו לצלם אותנו, זוג עם שני ילדים על הגב.

ככל שהתקדם הטרק זהר התחיל לשאול אנשים עוד כמה נשאר, והאם זה שווה. אחד מהתיירים שפגשנו בדרך כל כך התלהב מהאגם והקרחון שבסוף המסלול, שהוא לקח צעד אחורה תוך שהוא אומר שזה מדהים ומדהים... כשלפתע אנחנו קולטים שהוא מועד ובא ליפול לתהום!!!! מתוך אינסטינקט זהר שהיה קרוב אליו מיד תפס אותו (להזכירכם עם יעל על הגב) ועזר לו להתרומם. המומים מהקטע המשכנו בדרכינו, לא מפסיקים להריץ קטעים בוריצאיות שונות של הסיטואציה המפחידה הזאת. קרן כמובן הריצה תסריטי אימה וזהר תסריטי קומדיה אופטימיים יותר שגובלים בהומור שחור.

בסופו של דבר קלטנו שהשעה כבר 5 וחצי כשחצינו את הגשר התלוי השני והבנו שעדיף לחזור חזרה כדי שלא נגיע יותר מדי מאוחר. כך יצא שטרק של שעתיים לקח לנו כשלוש שעות אבל היה באמת כיף. נופים משכרים של רכסי הר קוק והרים נוספים, נהר גועש והמון שלג במדרונות ההרים שמסביבנו, בקיצור טריפ של טבע.

 

הגענו לפארק הקראונים שם לנו את הלילה במקום שגם הוא (איך לא) משקיף על ההר המדובר. הילדים היו כבר מותשים מהיום והכנו אותם לשינה, בשלב הזה קלטנו כמה זה שונה לטייל עם ילדים לעומת לטייל בזוג. זהר הלך להביא את המרק שהכין מהמטבח והוא קלט שכל התיירים צופים בשקיעה מטורפת שצבעה את כל הר קוק בכתום, הוא חזר לקראוון לספר לקרן על כך, אך בין הצרחות של דביר והקפיצות של יעל, הוא קלט שאין עניין לצאת החוצה ולצפות בשקיעה עם הילדים L, הוא תפס מצלמה וניסה לצלם את שרידי השקיעה הקסומה שהפסדנו.

את בוקר המחרת התחלנו יותר ביעילות מבוקר האתמול ובשעה 9 וחצי כבר יצאנו לדרך. הפעם היעד הוא Tasman Vally שזה עמק נוסף באותו איזור שמתחיל מהר טזמן עובר לקרחון טזמן אח"כ לאגם טזמן ובהמשך לנהר טזמן. המסלול שבחרנו היה Blue Lake and Tasman Glacier view שמתואר כמסלול של כ 40 דקות ומוגדר ברמת קושי קלה יחסית. כבר בנקודת ההתחלה, באיזור החניון, חיכה לנו נהר יפיפה עם מים צלולים צלולים (אפילו לגמנו ממימיו), מלא צמחיה בשוליו ודשא בגדה הקרובה לרכב, כך שהתחלנו באתנחתה קלה לפני היציאה ל"מסע". יעל כמובן רצתה להיכנס למים ודביר חלץ עצמות והפגין את כישורי הזחילה הקרביים שלו.

המסלול היה קצר מהמצופה ותוך כ 10 דקות הגענו למספר אגמים שנראו יותר כמו ביצות ורחוק מלהיות Blue Lake J. עשינו עצירה קצרה והמשכנו בדרכנו לעבר התצפית של אגם וקרחון טזמן שהתגלה כגולת הכותרת של המסלול. העליה היתה לא קלה כלל בין אבנים וסלעים במדרון תלול. אבל לאחר שצלחנו את הטיפוס התגלה לנו אגם בצבע ירוק בהיר עם קרחונים שצפים עליו ובקצהו קרחון טזמן. כאן הבנו את המשמעות של קרחון. הקרחון אמנם היה מכוסה בחלקו העליון חול, ונראה כחלק מההר אך בדפנותיו, בחלק שמתחיל האגם היה ניתן להבחין בקיר קרח. שם פגשנו זוג אמריקאים שלאחר שראו את יעל, החמיאו לנו על כך שאנחנו מטיילים עם ילדה קטנה וסיפרו לנו כי ראו זוג עם שני ילדים על הגב במסלול הוקר יום קודם. לאחר שהבחינו גם בדביר שנם לו במנשא בצד, הם קלטו שבעצם מדובר בנו, כנראה שהשארנו רושם גם עליהם ולא רק על היפנים.....

חזרנו לנקודת ההתחלה, ניצלנו את המקום הפסטורלי ליד הנחל כדי לאכול ארוחת צהרים קלילה כיוון שלא הספקנו לעשות קניות, יעל אכלה לחמית עם טונה..... (אמא אל תדאגי הכול בסדר J).

המשכנו ליעדינו הבא אומאראמה (Omarama), בדרך ראינו השתקפות מדהימה של רכסי הר קוק על אגם פוקאקי, עצרנו לעוד מספר תמונות והמשכנו בדרכינו.

בטווייזל (Twizel) עשינו עצירה לארוחת צהרים/ערב. עיירה נחמדה עם גן ציבורי מדליק מלא מתקנים ומוזיקת רקע. לאחר קניות המשכנו לאתר הקראוונים באומאראמה.