פיורדלנד (Fiordland)

פיורדלנד (Fiordland), 1-3 לדצמבר 2010

את יום המחרת העברנו בעיקר בנסיעה לעבר טה אנאו (Te Anau), דרך הכביש הנופי הדרומי. בדרך עצרנו להפסקה קטנה בריברטון (Riverton). זו עיירה נחמדה אך מזג האויר שהיה סגרירי, דחק בנו להמשיך הלאה בעקבות השמש לכיוון טה אנאו.

במהלך הנסיעה הבחנו בחוף מרשים עם גלים ענקיים, לכן ברגע שראינו שלט לכיוון החוף החלטנו לזרום לכיוון. זהר ירד עם יעל לסיבוב על החוף ונגלה להם חוף מדהים עם חול שחור וחלוקי נחל בגוונים שונים פזורים על החוף (שמו של החוף - Gemstone Beach). הליכה קצרה על החוף הובילה לנחל יפיפה ולאגמון בצבע זהב, המצלמה לא הצליחה להעביר את הצבעים המרהיבים, עמכם הסליחה...

המשכנו בדרכינו, עד שהגענו לגשר התלוי קליפדן (Clifden Suspension Bridge) שנבנה ב 1899. במקביל שעת הצהרים הגיעה ועמה הרעב והחלטנו לעשות הפסקה. לדביר היה הזדמנות לזחול, ליעל לשחק קצת עם הבלון וזהר קיבל השראה, פתח את הכיריים והתחיל לבשל (שלומי ואפרת – שרדנו את החוויה בשלום J).

יעל, לאחר שלושה ימים של עצירות, קיבלה השראה ונכנסה לשירותים. קבוצה של תיירים ממלזיה בדיוק עברה במקום. כמה מהם התלהבו מהקרוואן וביקשו להציץ מבפנים אבל הריח הבריח אותם אחרי שניה.... תוך שהם אומרים בנימוס "אוקיי אוקיי תנקיו תנקיו..." ונעלמו כלעומת שבאו.

שבעים ומאושרים המשכנו ליעדינו תוך שאנו נכנסים לאזורים הנופיים של פיורדלנד. לאט לאט הנוף התחלף בהרים עם פסגות מושלגות, נחלים, נהרות, פרחים, פריחות... נוף עוצר נשימה.

לפתע תפס את תשומת ליבנו שלט חום המורה על Redcliff - Rakatu Wetlands. החלטנו לעשות עצירה נוספת והסתבר שזאת מעין שמורה שיש בה מספר מסלולים (אנחנו כמובן בחרנו במסלול הקצר של ה 10 דקות). השמורה באה להציג את אופי הטבע באזור הפיורדלנד, שהוא איזור עתיר מים (למעלה מ 6 מ"מ בשנה – הלוואי עלינו). יעל התעקשה ללכת ברגל אך סתתה מן המסלול ובאה לקפוץ על עשבים ירוקים שהתבררו כעשבים צפים על פני האגם. אל דאגה, האגם לא היה עמוק וכמו שציינו בכתבה קודמת יש יתרון בזה שהבית תמיד איתך J.

המשכנו הלאה עד לעצירה אחרונה במאנאפורי (Manapouri), רק 20 ק"מ מטה אנאו. העיירה שוכנת לחופו של אגם מאנאפורי ומשמשת בעיקר כבסיס יציאה לטיולים ברגל או לטיולי שיט במצר דאוטפול, אבל אנחנו בחרנו לשתות בה קפה ולתת לילדים קצת לשחרר אנרגיות.

זהו, לעת ערב הגענו ליעדנו, טה אנאו, והתמקמנו באתר הקרוואנים. שם פגשנו זוג צרפתים עם ילדה בת שנה וחצי שמטיילים איתה לא פחות ולא יותר מאשר על אופנוע! (את רואה, אמא, הכול יחסי).
בערב הדלקנו נר ראשון של חנוכה, וללמד את יעל קצת על הלכות החג (לא לכבות את הנרות – זה לא נרות יומולדת!). כיוון שמחשיך כאן מאוד מאוחר (בסביבות 22:00), דביר לא החזיק מעמד ונרדם...

למחרת, קמנו לבוקר אפרורי, לאחר בירור קצר בנקודת המידע החלטנו לנסוע למייצר מילפורד סאונד (Milford Sound) כיוון ששם השמים היו כחולים. מיצר זה הוא אחד מבין המייצרים הבודדים שניתן לבקר בהם במחוז פיורדלנד, וזאת משום שהאזור מוכרז כנכס עולמי.

הנסיעה למייצר הייתה מאוד יפה, הנוף השתנה כל הזמן ועבר בין מישורים, יערות, אגמים, נהרות והרים מושלגים, כשכל פעם נדמה היה שהגענו לנקודה עם התצפית הכי יפה, לאחר מספר רגעים גילינו תצפית יותר יפה. אולי בדיעבד רגע השיא היה במנהרת הומר (Homer Tunnel) כרבע שעה לפני ההגעה למייצר. שבו מצאנו את עצמנו מוקפים בהרים מושלגים שביניהם זורמים עשרות מפלים. המעבר במנהרה בחושך המוחלט היה קצת מפחיד עבור דביר ובתמונה שזהר צילם עם פלש ניתן לראות אותו קצת מבועט. לאחר היציאה אל השמש החמימה נגלה לעיננו חלקו השני של ההר, והירוק החל שוב מכסה את מרחבי הראיה שלנו יחד עם המון המון מים, הזורמים בנחלים ובמפלים.

לאחר הנסיעה הקסומה וארוחת צהריים יצאנו לשיט המיוחל. הפעם זו לא הייתה ספינת קקמייקה, או ספינת דייגים זו הייתה רחפת שפשוט ההפלגה הייתה עונג מתמשך. הילדים כל כך נהנו שהם די מהר נרדמו ואנחנו יכולנו למצוא לנו כמה רגעים של שנינו... הייתה אוירה רומנטית באוויר. איזור זה שופע משקעים (כ 6 מטר בשנה) ולכן ההרים משני צידי המייצר היו ירוקים ירוקים, המפלים זרמו ללא הרף ופסגות ההרים היו מושלגות. במהלך השיט, עשו לנו עצירה לצפות בכלבי ים נחים על סלעים את שנת הצהריים שלהם (אטרקציה שכבר פחות ריגשה אותנו J), עברנו ליד מפל שנשפך אל הים מגובה רב, ומי שהיה קרוב ספג מקלחת קרה כיוון שהסירה ממש התקרבה למפל. ההרים הצוקיים לאורכו של המייצר היו מדהימים ובגבהים מטורפים, והצבע הכחול של הים השלים עוד יותר את התמונה הפסטוראלית. זו בהחלט הייתה חוויית טבע עוצמתית ושונה מקודמותיה.

החלטנו לא לבלות את הלילה באתר הקראוונים באיזור בגלל זבובי החול שלא הפסיקו להטריד אותנו לכן חזרנו לטה אנאו, עייפים ותשושים לאחר נסיעה של עוד 200 ק"מ.

בוקר המחרת האיר לנו פנים, השמש חייכה אלינו מבין העננים שהלכו והתפוגגו, החלטנו לעשות טיול קצר לאורך אגם טה אנאו.

משם המשכנו לחוויה מרגשת נוספת, מערות התולעים הזוהרות (Glowworm Caves). שטנו כחצי שעה באגם טה אנאו על רחפת עד למערות.

אורך המערות כ 200 מ' ובה מפלים, זרמיים תת קרקעיים ותולעים זוהרות. עשינו מה שנקרא בפי הניו זילאנדים, Baby Swap, כלומר זהר נכנס עם הקבוצה הראשונה וכשזאת סיימה קרן נכנסה עם הקבוצה האחרונה. דבר שנתן לנו קצת פסק זמן ובאמת ליהנות נטו מהחוויה. בתחילה הלכנו במערות שבתחילתן מאוד נמוכות וצריך להתכופף. זהר סיפר שלפניו הייתה יפנית (קצת מבוגרת) שלא ידעה להעריך נכון את הגובה, וכל הזמן קיבלה מכות בראש מהסלעים, הוא שמע אותה כל פעם מחדש נאנקת מכאב ובקריאות של "אי, ואוי" הולכות ומתחזקות. לאחר מספר מטרים מגיעים לאזור שנקרא "הקטדרלה" שבו גובה המערה מגיע לגובה של כ 30 מ', מספר צעדים משם מגיעים למפלים עם עוצמה אדירה של מים, כאשר רעש המים עוד יותר מתעצם כיוון שהם זורמים בתוך חלל סגור. מיד אחרי זה מגיעים לשוס של מערות: השיט. הושיבו אותנו בתוך סירה, ואז כיבו את אור הפנסים של המערה ויצאנו לשיט בחשיכה מוחלטת שהאורות היחידים שניתן לראות הם מין לדים ירוקים קטנים ומנצנצים. השיט נעשה בדממה מוחלטת שרעש זרימת המים הולך ונחלש. בחלקו האחרון של השיט, גם רעש המים כמעט ונמוג. ואז בעצם, נשארים עם חוש אחד בלבד, חוש הראיה. כאילו נכנסים לעולם אחר של שקט ושלווה וחשיכה מוחלטת. ברגעים אלו אתה כל כולך בחוויה. לראות אורות שהולכים ומתקרבים, הולכים ומתרחקים ככל שהשייט נמשך, זה רגע שהזמן עוצר ואתה כאילו בעולם אחר, אולי אפילו בחלל והאורות שאתה רואה הם הכוכבים..... בדרך חזרה הראו לנו באור את התולעים ואת הקורים שהם טוות. זהר שהפעם הלך אחרי איזה אוסטרלי זקן, שוב נקרע מצחוק כשהוא קולט את האוסטרלי חובט את ראשו כל פעם מחדש בתקרת המערה הנמוכה (למזלו היה לו כובע אז כנראה שזה פחות כאב).

משם חזרנו חזרה לטה אנאו. שם בילינו את אחר הצהריים קצת ליד האגם וקצת בגן שעשועים .