טאראנאקי (Taranaki)

טאראנאקי (Taranaki), 28-30 לדצמבר 2010

בבוקר המחרת, וליתר דיוק, כל הלילה שקדם לו, הרוחות רק החמירו. לכן, עם בוקר יצאנו לדרך, כשפנינו צפונה, לכיוון השמש והחום. בתחילת הדרך הרוחות נשבו כל כך חזק שהיו מקרים שלא יכולנו לנסוע יותר מ 30 קמ"ש בדרך המהירה, שהמהירות המותרת בה היא 100 קמ"ש. בהמשך, כשהרוחות טיפה נחלשו, יכולנו לנסוע במהירויות מופרזות של 60 קמ"ש. ניצלנו את היום הסוער לנסיעה ארוכה של למעלה מ 350 ק"מ עד לסטרטפורד (Stratford), שם לנו את הלילה בחניון הגולף המקומי.

הר טאראנאקי, הוא הר געש המתנשא לגובה של 2518 מטר וצורתו כחרוט כמעט סימטרי. בהר יש מזג אויר מתעתע, לרגע ניתן לראות את פסגת ההר וכעבור מספר דקות כל ההר מכוסה עננים. קיימות שתי נקודות עיקריות לטרק את ההר, הראשונה מהצפון והשניה מהמזרח.
בבוקר יצאנו לנורת' אגמונט (North Egmont) במטרה לטייל באיזור הר טאראנאקי. במשרד הרשות לשימור הטבע שבמקום, הציעו לנו מספר מסלולים. מצב העננים לא הטיב עמנו, וההר כוסה בעננים ולכן בחרנו להתחיל במסלול נגאטורו (Nagatoro Loop Track) שהוא מסלול מעגלי שעובר בתוך יער ירוק עם גשרים, מפלים ונחלים. יעל התעקשה לעשות את כל הטרק, שאורך כשעה, לבד. ודביר, כהרגלו, העדיף במנשא.

ההליכה הנעימה ונופי ההר המדהימים שהציצו מדי פעם מבין העננים, גרמו לנו לרצות לטייל עוד על ההר ולהגיע לנקודות תצפית גבוהות יותר. אולם, בשל האילוצים, החלטנו לעשות את מסלול ויקטוריה (Victoria Loop Track) בהחלפות. זהר יצא ראשון וקרן תפסה פיקוד על הילדים. המסלול הוא עליה בלתי פוסקת במעלה ההר שאמורה להארך כ 30 דקות, אך כמו שאומר הפתגם "קשה באימונים קל בקרב", פתאום בלי מנשא על הגב ו 15 קילו כולל יעל והציוד, העלייה התלולה נראתה קלילה וארכה רק 15 דקות בריצה קלה. בסוף העלייה יש פניה ימינה שאמורה להמשיך בירידה מתונה את הדרך מטה, אך כיוון שהנוף טרם השביע את תאבוננו, המשכנו במעלה ההר תוך שאנו ממשיכים במסלול אחר המוביל לנקודת תצפית קרובה יותר לפסגה. וכך כעבור עוד 20 דקות של עליה מהירה יצאנו מהיער והגענו לאזור קרח ואפור שמאפשר צפייה יותר רחבה וברורה על פסגת ההר, אך בשל העננות, יכולנו לראות רק את מורדות ההר ולהשקיף על האזור המקיף את ההר. קרן העדיפה לחזור בדרך הארוכה ולעשות את כל מסלול ויקטוריה ולכן היא סיימה את המסלול כעבור שעה וחצי. זהר, כרגיל, חזר בדרך הקצרה ועשה את המסלול ב 40 דקות בלבד.

משם המשכנו לניו פלימת' (New Plymouth) שזו עיר נמל נחמדה שבה עצרנו לצהריים ולעדכונים במרכז המידע המקומי. אח"כ חזרנו לסטרטפורד, ע"מ שנגיע מוקדם לאזור הטרקים המזרחי של ההר. בדרך עשינו עצירה באגם מאנגאמהאהואה (Lake Mangamahoe) לצפייה בהר, שהיה באותה עת נקי מעננים. באגם שטו ברווזים שהוסיפו ליופי של המקום.

למחרת יצאנו מוקדם לאיסט אגמונט (East Egmont) במטרה להגיע להר לפני שעננים יתחילו לכסות אותו, אך שוב פספסנו את הרגע, והעננים כבר חיכו בראש ההר ולא רצו לזוז. החלטנו שאנחנו לא מוותרים ויצאנו, בתורות, למסלול ערוץ מאנגאנוי (Manganui Gorge Track) שעובר דרך נתיב רחב שבשוליו עשביה ירוקה ולאורך הנתיב נשקפים נופי העמק המקיף את ההר. בהמשך הדרך מגיעים לרכבל הסחורות לאתר הסקי, וזאת משום שאין גישת רכבים לאתר. לאחר מכן עוברים במנהרה מלאכותית וממשיכים בנתיב צר היורד לאחד מערוצי ההר ועולה חזרה עד לאתר הסקי. לאורך כל ההליכה בערוץ, ניתן לראות את ההר, אבל בגלל העננים לא היה ניתן לראות את הפסגה L.

 

לאחר מכן נסענו עם הקראוון במורד הכביש לנקודת עצירה נוספת, שם יכולנו לראות למספר רגעים את הפסגה, ולכן ניצלנו את ההזדמנות לעוד מספר תמונות וארוחת צהרים.

בנקודת העצירה יצאנו לעוד טיול מעגלי קצר שנקרא קאמהי (Kamahi Loop Short Walk) , הפעם עם הילדים שכלל כמה גשרים ונחלים קטנים, עצים והרבה ירוק. יעל סימנה לעצמה עוד טיול שבו היא הלכה מסלול שלם לבד ודביר סימן עוד מסלול במחלקה ראשונה...במנשא.

לאחר יום מקסים זה נסענו לניו פלימת' ושם לנו את הלילה בחניון ליד הים.