עוברים לאי הצפוני, מתחילים בוולינגטון (Wellington), 26-27 לדצמבר 2010
ההפלגה לאי הצפוני במעבורת ארכה כ 3 שעות אותם בילינו בתחילה בצפייה במצרי מרלבורו, ולאחר מכן בתא שמצאנו עם מיטות ושמיכות וניצלנו את ההזדמנות למנוחת צהרים.
עם הגיענו לוולינגטון (Wellington) עיר הבירה של ניו זילנד, חשנו בשוני בין שני האיים מבחינת כמות האוכלוסייה. פתאום נתקלנו ברבי קומות, פקקים, אנשים ...והרבה. אבל וולינגטון בהחלט עיר מזמינה, תוססת, ויפה. וביומינו הראשון בעיר, הספקנו לשבת במסעדה סינית, במדרחוב במרכז העיר ולשוטט מעט באזור המרכז. אולם, הרוחות העזות שנשבו, וההפלגה הארוכה, עשו את שלהם ולכן המשכנו לאתר הקראוונים.
ביומינו השני בעיר, לאחר ארוחת בוקר בבית קפה במרכז, המשכנו למוזיאון טה פאפה (Te Papa), המוזיאון הלאומי של ניו זילנד. במוזיאון יש מספר קומות שבכל קומה מתמקדים בנושא אחר כמו החי בניו זילנד, התופעות הגיאולוגיות וההיסטוריה של האי (המאורים שחיו כאן קודם). בכל קומה היה איזור של יצירה ופעילויות לילדים, ויעל ודביר השתלבו כאן מצוין.
מבלי שנשים לב העברנו את כל היום במוזיאון (גם ככה היה יום סוער וגשום), ולקראת ערב, בסמוך לסגירת המוזיאון, המשכנו לעוד מסעדה לארוחת ערב.
מבלי שנשים לב העברנו את כל היום במוזיאון (גם ככה היה יום סוער וגשום), ולקראת ערב, בסמוך לסגירת המוזיאון, המשכנו לעוד מסעדה לארוחת ערב.
החלטנו למשוך עוד קצת את הערב, ונסענו לתצפית מפסגת הר ויקטוריה (Mt Victoria Lookup), המשקיפה על העיר והאזור. הרוחות שפקדו את העיר היו מטורפות והרגשנו כאילו אנחנו עוד שנייה ועפים מהתצפית לכן לאחר מספר תמונות, עזבנו את המקום ונסענו, הפעם לחוף ליד הים, לשנת הלילה, שהייתה סוערת במיוחד.
היום יום שישי וגם אצלנו יורד גשם לו היתפללנו כל הקיץ היו בבוקר כתבתי לך חצי שעה ופתאום המחשב ניתקע וכל מה שהיתאמצתי הלך פיפן לכן כעט ערב ואני כותב לך שוב אבי היום עובר דירה ומאוד עסוק אני מתמוגג מהסיפור מסע שלכם ומתפלל כבר לחבק אותכם פשוט מתגעגע חדשות אצלנו קצב הנשיא לשעבר הורשע בכל מעשי האונס ותוך חודשיים אמור לקבל מאסר בפסק דין חמור היום הוא מתבייש לצאת מהבים בקריאת מלאכי וחוץ מזה נעים לראות את התמונות שלכם ולחוש שכאילו אני איתכם במסע נהנה מכל מילה כתובה שלכם ומבקש מהאל לשמור עליכם סעו בזיהרות ותהנו שבת שלום לכם מארץ הקודש ונשיקות חמות ומתוקות ממני אבא האוהב והמתגעגע
השבמחקקרן זוהר יעל ודביר עוד 20 יום או בקיצור שבועיים זה קורה אתם חוזרים לישראל אני ממש בהתרגשות עצומה תתחברו לסקייפ אח שלי (עומר) תמיד מחובר אזהוא נישאר בסקייפ עד אחד עשרה בלילה אני כול לילה שואלת את אח שלי אם את התחברתם ותמיד אותו תשובה התשובה היא לא נמאס לי כבר אני רוצה שתחזרו לישראל משעמם לי בלעדיכים פעם אחת שכחתי שטסתם ואז הכנתי מהר שיעורים לכבודכם כדי לבוא אליכים כשסיימתי שיעורים ניזכרתי שאתם לא כאן תגיבו הגבתם רק פעם אחת תגיבו כל פעם כולם כל מי שמכיר אתכם רוצה שאתם תגיבו כל מצפים מכם לתגובות
השבמחקנשיקות וחיבוקים מארץ ישראל
ממני נגה.
היי לכם,
השבמחקאיזה כיף לראות איך אתם נהנים, מעורר השראה, בדיוק היום התחלתי לאסוף חומרים לגבי הולנד, הפרויירט הבא שלנו לקיץ הקרוב. נכון יש עוד זמן, אבל מתחילים לדחוק בי לקדם דברים.
היום אבא רמקר לי שדיבר איתך,והתקשר אלי כולו בהתרגשות. אבי ושרי קפצו לארוחת צהריים, צ'ולנט שעדי הכינה. היה נחמד ומעייף.
תומר וזהר כל היום כמו חתול ועכבר, פעם זהר נעלב מתומר ופעם ההיפך.
כמו שאתם יכולים להבין - ש י ג ר ה ! ! !
אבל בוא לא נתלונן, שישאר ככה.
תמשיכו להנות, כיף לקרא ולראות את התמונות, כל הזמן יש תחושה שאין סביבכם אף אחד, גם שאתה מציין שיש מלא אנשים.
יאללה, חודש הבא המפגש הרגיל אצלנו בגינה.
עד אז באיי חיבוקים ונשיקות
משפחת בר