המדריך למטיילים בניו זילנדכרייסטצ'רץ'

ניו זילנד היא ללא ספק אחת המדינות אם לא היפה ביותר בעולם.
בין שלל המקומות שטיילנו תמצאו מידע על כל אתרי החובה של האי הדרומי: כרייסטצ'רץ', קווינסטאון, וואנקה, פיורדלנד, הקרחונים פרנץ ג'וזף ופוקס, דאנידין, נלסון ואייבל טזמן, הר קוק ועוד.. והאי הצפוני: טאראנאקי, רוטורואה, הפארק הלאומי טונגארירו, טאופו, וולינגטון, ביי אוף איילנד אוקלנד ועוד ועוד ועוד...
לכל מי שחשב לטייל בניו זילנד, לכל המשפחות שמתלבטות, ולכל מי שקיבל את ההחלטה לצאת לטייל בחלקת הגן עדן הזו שנקראית ניו זילנד, זה האתר בשבילכם. הבלוג נכתב במהלך טיול משפחתי של משפחת לוגאשי עם זוג ילדים בני שנתיים וחצי ושמונה חודשים.
זהו המדריך המקיף ביותר שקיים היום באינטרנט לניו זילנד. הוא אומנם כתוב בפורמט של סיפור מסע, אבל מכיל מידע, טיפים, נקודות עיניין חלקן מוכרות וחלקן שהתגלו על ידינו ואינן מפורטות בשום מדריך ובשום אתר. וכמובן הכל מלווה בתמונות עוצרות נשימה, שמנסות להעביר במקצת את החוויה הניו זילנדית.
הבלוג נכתב בהמון הנאה והמון אהבה, במהלך הטיול עצמו, ולכן הוא מלא חוויות אוטנטיות ותיאורים מדוייקים של מקומות.
את הטיול עשינו בקראוון, אך גם מי שמטייל עם רכב ימצא שימוש זהה במידע המוצג. אז בהצלחה בטיול שלכם ותרגישו חופשי להמשיך ולהגיב, אנחנו נשמח לענות

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

וואנקה (Wanaka)

וואנקה (Wanaka) , 6-9 לדצמבר 2010
את הדרך לוואנקה מארוטאון עשינו דרך קראון ריינג' רואד (Crown Range Road) שזה כביש מאוד תלול אבל הנוף הנשקף לאורכה של הדרך פשוט מדהים, יפיפה, וכו'. הדרך עולה במעלה ההר ובתחילה נשקף הנוף של ארוטאון. אחרי עוד מספר פיתולים כבר ניתן לראות עד קווינסטאון כולל אגם וואקאטיפו, נהרות ומרבצי דשא לרוב. לפתע זהר הבחין בלהקת צבאים שנחים את שנת הצהריים שלהם על כר הדשא, הם נראו כמו עצים בגלל הקרניים שלהם.... המשכנו בנסיעה כאשר הנוף בהר משתנה ונעשה צחיח יותר עם עשביה נמוכה דמוית דשא אבל בצבע חום ירקרק שמשווה להר מראה ספוגי ויפה. בהמשך הדרך, לאחר שעולים בלי סוף, מתחילה ירידה תלולה שעוברת לצד נחל והרבה ירוק.





בסופה של הדרך היפה הגענו לוואנקה שהיא אחותה השקטה של קווינסטאון, כלומר גם בה לא חסרות אטראקציות. לאחר שאכלנו במסעדה הודית בעיר (יעל אהבה בעיקר את הנאן עם רוטב של קארי ואפילו דביר טעם) קפצנו לגיחה קלה לאגם ולפנות ערב הגענו לאתר הקראוונים.


באתר הקראוונים פגשנו משפחה ישראלית שהמליצה לנו על טרק של מספר שעות אבל לא קשה (הכול יחסי) עם נוף מדהים. הטרק נקרא רוב רוי (Rob Roy Valley Track) והחלטנו שאנחנו עושים את זה על הבוקר. ואכן קמנו בבוקר, השמש חייכה אלינו, השמיים היו כחולים, אבל לזהר כאב הגרון. לאחר שלקח סטרפסילס הוא החליט שהוא כשיר לצאת למסע. נסענו לאורך אגם וואנקה , הכביש נגמר והמשכנו בדרך עפר עוד 30 ק"מ בין חוות מטורפות של כבשים ובקר אינספור. יש פה כל כך הרבה שטח לכל כך מעט אוכלוסיה שאפשר לראות חוות של קילומטרים שכוללות הרים ומפלים בדרך. בסופה של הדרך, הגענו לתחילתו של הטרק.


לאחר התארגנות קצרה יצאנו לדרך. תחילתו של המסלול עברה בין כרי דשא, נהר וכמובן כבשים שיעל רצתה ללטף. אחרי כ 20 דקות הגענו לגשר תלוי ומתנדנד, מעל הנהר הגועש, ואחריו החל מסלול הליכה צר שעולה במעלה ההר. הלכנו לאורכו של השביל שמקיף את ההר, ומוקף ביער ירוק ומלא צמחיה עבותה שמימיננו כל כמה מטרים זורם נחל, או נביעה או מפל ומשמאלנו ניתן לראות בין העצים את הוואדי שבו זורם הנהר ואפילו לשמוע את רחש המים הזורמים בו. כעבור עוד רבע שעה לערך של הליכה נעימה, הגענו לנקודת תצפית ראשונה שהיוותה יעד אופטימלי לארוחת בוקר נפלאה. ברקע הרים גבוהים חלקם מושלגים בפסגותיהם, ומתחתינו נפרש עמק יפיפה עם נהר שהתפצל למספר נתיבי מים. הכל ירוק מסביבנו ואפילו היה קצת דשא בשביל דביר שיוכל לזחול, ולא פחות חשוב... ספסל (הניו זילנדים האלו חושבים על הכול). בקיצור אחלה מקום לפתוח את היום המדהים הזה. שבעים ומאושרים העמסנו את הילדים על המנשאים והמשכנו לצעוד. השביל נשאר צר כשהיה בתחילה אך כעת התחילה עליה שנמשכה ונמשכה והיה נראה, באיזשהו שלב, שהיא לא תיגמר לעולם (לפחות ככה זהר חשב). הנופים שכללו מפלים מרשימים, סלעים ענקיים, וצמחיה ירוקה וצפופה, עזרו להמשיך במסלול ולא להרים ידיים. כשהגענו לסופו של המסלול, הבנו שבאמת היה שווה המאמץ. הר אספאיירינג (Mount Aspiring) והקרחון שעליו, נפרסו לפנינו במרחק נגיעה (או ליתר דיוק במרחק של כמה עשרות מטרים). מדהים היה לראות איך מההר יורדים עשרות מפלים באורכים שונים ובמימדים שונים. חלקם ארוכים, חלקם במקטעים ממפל למפל למפל, חלקם דקים, חלקם רחבים, ובפסגת ההר הכול מכוסה שלג והשמיים עוד היו כחולים כך שזה באמת היה נוף עוצר נשימה. בדרך חזרה נגמרו לנו המים, אבל היו לא מעט נביעות, כך שלא הייתה לנו בעיה למלא את הבקבוק במים הכי טבעיים שיש. יעל החליטה ללכת ברגל בחלק הראשון של הירידה (מה שהקל מאוד על זהר) אבל בשלב מסוים היא התייאשה בטענה "אין לי כוח" (היא ממש למדה לבטא את עצמה), דביר לא התלונן ונהנה כל הזמן מן הטבע, קרן כל הזמן צילמה וזהר כל הזמן קיטר שכואב לו הגב. בסופו של דבר לאחר כ 7 שעות חזרנו לקראוון עייפים, גמורים, מותשים אבל בהחלט מרוצים.














למחרת היום, שוב השמים היו כחולים ללא שום ענן, וזו הייתה סיבה מספיק טובה בשביל קרן.... לצנוח!!!!. כנראה שאווירת האקסטרים שחווינו בימים האחרונים חלחלה אצלה, ופחד הגבהים (לפחות ככה היא טענה לפני רעיון הצניחה), פשוט נעלם לטובת ההתרגשות של הקפיצה מהגובה, תחושת הנפילה החופשית ולבסוף הצניחה במצנח (ליטל את בטח מזדהה איתה J). העמסנו את הילדים ויצאנו לכיוון שדה התעופה המקומי. הסברנו ליעל שאמא צונחת והיא כמובן אמרה "בא לי גם" אבל לאחר שזהר הבטיח לה קולה, זה הספיק בשביל לשכנע אותה שתרד מהרעיון. את דביר כל העניין די שעמם ולכן הוא נרדם בעגלה. זהו היגיע הרגע וקרן עלתה למטוס, הייתה התרגשות מצד שנינו אבל ברגע שהמטוס עלה לאוויר היא התחלפה בצפייה וציפייה לקראת הקפיצה. הקפיצה הייתה מגובה 12000 רגל שזה כמה קילומטרים,וארכה 45 שניות של נפילה חופשית אבל זה היה כל כך גבוהה שלא ניתן היה לראות כלום מלמטה. רק כשנפתח המצנח, אפשר היה להבחין במצנח הכתום ירוק של קרן (המלווה אמר לנו שזה יהיה צבע המצנח), וזהר ויעל יכלו לעקוב אחר קרן האמא הצנחנית. כשקרן, בסופו של דבר, נחתה היא הייתה נרגשת ומלאת אדרנלין וכמובן שהמשפט הראשון שלה היה "זהר אתה חייב לעשות את זה, זה לא מפחיד". לאחר מכן קבלנו גם סרט שצולם במהלך הצניחה, שיהיה תיעוד לקוליות של קרן.





משם עברנו למשהו קצת יותר רגוע, בילוי שלו באגם וואנקה שכלל ארוחת צהרים, טבילה קלה ושנ"צ לזהר ודביר. הזמן עבר כל כך מהר שלא הרגשנו אבל נגמר היום וכך עבר עוד יום נעים הליכות של הלוגאשים ברחבי ניו זילנד.











למחרת, יומנו האחרון בעיירה הפסטוראלית הזו, לאחר קפה ועוגה במאפייה שמול האגם, נסענו לפאזלינג וורד (Puzzling world). זה מקום מדהים עם כל מיני אטרקציות מבוכים והטעיות אופטיות. בין היתר יש שם חדר של פרופורציות שבו צד אחד של החדר נמוך וצד אחר גבוה. וכעוברים מצד אחד לצד השני זה נראה כאילו גדלים או קטנים. ועוד חדר שכל כולו בזוית ואז נראה כאילו חוקי הפיזיקה לא תופסים לגביו למשל רואים מים שזורמים למעלה במקום למטה. בקיצור חוויה מגניבה שהייתה אחלה קינוח לשלושת הימים המדהימים בוואנקה.





ביציאה מוואנקה לכיוון החוף המערבי עברנו ליד אגם האוואה (Hawea). אגם יפיפה, מוקף הרים גבוהים שהשתקפו במימיו השלווים.  בהמשך עברנו שוב ליד חלקו הצפוני של אגם וואנקה, ומשם נכנסנו לדרך פתלתלה המובילה לכיוון החוף המערבי. 




3 תגובות:

  1. יקיריי היקרים
    כבר כמה פעמים שניסיתי להגיב ומשום מה המחשב לא נותן לי. אז עכשיו מנסה ממקום אחר. עוקבת אחריכם בדריכות, נהנית מאד, צוחקת, מתפעלת, מוקסמת ומעריצה. אין עליכם בעולם. כאן הכל תקין, מתקדמים יפה. תמשיכו לעדכן ולהראות תמונות, זה כיף לא נורמלי. אוהבת, ריני

    השבמחק
  2. איזה כיף לכם !!! קרן איזה קוליות , נראה כאילו את צונחת כבר שנים.
    איך הילדים שלכם גדלו תמסרו להם חיבוק גדול ונשיקות וגם לכם.
    מתגעגעים מאוד ונהנים לראות ולעקוב אחריכם.
    אילת ניר יובציק ועופריקי

    השבמחק
  3. למשפחת לוגאשי
    מה עינינים, ניראה שאתם עושים חיים משוגעים וככל שהזמן עובר
    אתם מגבירים את קצב האטרקציות ומספיקים עוד ועוד.
    אני היתי ניפעם מהנופים המהממים (כמעט כמו החרמון שלנו...חחחחחח)
    דרך אגב באמת ירד שלג בחרמון, אבל אם תצלם שם יהיו
    קצת יותר אנשים בתמונה ופחות נוף שלג, להבדיל מהתמונות שלכם
    שניראה שזאת מדינה בלי אנשים בכלל
    דרך אגב, קרן שאפו על האומץ ליצנוח (זהר מה קרה השתפנת?)
    טוב אני סקרן לדעת איזה עוד אטרקציות נישארו
    מטוס היה
    ספינה היה
    מזחלות היה
    צניחה חופשית היה
    רחפת היה
    נופים מדהימים היה
    עולה לי לראש רק בנג'י נישאר
    אולי תחדשו לי מי יודע ניחיה וניראה
    נ.ב זהר תרגיש טוב עם הגרון
    ובכלל כולכם תהיו בריאים
    אוהב אבי

    השבמחק