נלסון ואייבל טזמן

נלסון (Nelson) ואייבל טזמן (Abel Tasman), 14-18 לדצמבר 2010

למחרת הגשם המשיך לרדת באיזור ובחרנו להימלט ממנו בנסיעה מזרחה לעבר אגמי נלסון Nelson) Lakes). בדרך עצרנו בגשר התלוי מעל ערוץ באלר (Buller Gorge Swingbridge) שנחשב לארוך ביותר בניו זילנד (110 מטר), ולאחר שחצינו אותו המשכנו לעוד מסלול הליכה מעגלי וקצר שכמובן יעל צעדה את כולו בלי שום בעיה ועוד טרחה לכוון אותנו  "מכאן, מכאן".

חזרנו לקראוון בדרכינו לאגמי נלסון. שמורת האגמים כוללת שני אגמים. תחילה הגענו לאגם רוטורואה (Rotoroa). אגם יפיפה עם הרים מיוערים מסביבו ולאחר מסלול קצר ביער לאורך האגם, ורביצה בחוף האגם המשכנו לאגם השני בשמורה.

אגם רוטויטי (Rotoiti) בדומה לרוטורואה, גם הוא מוקף הרים מיוערים, וגם בו מספר מסלולי הליכה קצרים, שמתוכם בחרנו (איך לא?!) את הקצר והמעגלי. שוב מסלול נחמד שעובר ביער ירוק וברקע, ציפורי שיר מסוגים שונים מצייצות להנאתן ומנעימות את ההליכה הנעימה בשביל. שוב חזרנו לאגם להאכיל את הברווזים והברבורים השחורים וליהנות משלוות הטבע.

משם המשכנו לעיירה מוטואקה (Motueka) שמשמשת בסיס ליציאה לפארק הלאומי אייבל טזמן (Abel Tasman) ובה גם בילינו את הלילה.

למחרת השכמנו קום, ויצאנו לאחד האתרים היפים בניו זילנד – אייבל טזמן שמשתרע לאורך קו החוף הצפון מערבי של האי הדרומי. לוקח בין 3-5 ימים לעבור את כל המסלול מקצהו הצפוני לדרומי, אך ניתן לעשות גם חלקים ממנו בטיולי יום משולבים סירות מונית שמורידים אותך או אוספים אותך מנקודות שונות לאורך השמורה. לקחנו את מונית הסירה של 9:30 מקאיטריטרי (Kaiteriteri) והגענו לבארק ביי (Bark Bay), מפרץ קטן ומקסים שממנו יוצא מסלול ההליכה לטורנט ביי (Torrent Bay). אכלנו ארוחת בוקר בחוף שכללה בעיקר פרוסה עם שוקולד ויצאנו למסלול. בדרך ראינו שלט "Falls River" המכוון למפלים על החוף (או לפחות כך חשבנו), ירדנו בנתיב והגענו לחוף מדהים ביופיו שבו זורם נחל, החול היה צהוב כתום והמים צלולים צלולים, הרגשנו שאנחנו צועדים בתוך גלויה. זהר חשב שאפשר לקצר את הדרך ולחסוך את העליה לנתיב ומצאנו את עצמינו חוצים נחל בגובה שקרוב למטר.... צעדנו עד שקרן איבדה את סבלנותה והחליטה שהגיעה הקץ להרפתקאות של זהר, כך שמצאנו את עצמינו חוזרים את כל הדרך חזרה ועושים את העליה הבלתי נמנעת חזרה למסלול המקורי. לאחר מספר קילומטרים הגענו לטורנט ביי. מטורנט ביי לאנקורג' (Anchorage) ניתן לעבור ב 2 דרכים: המסלול הקצר שניתן לעבור רק בשעת השפל, והמסלול הארוך שעובר דרך ההרים. בשביל להבין את המשמעות, ההבדל בין שני הדרכים הוא כ 4 ק"מ, זאת אומרת כשעה וחצי הליכה, ואם לוקחים בחשבון את העייפות ושני הילדים על הגב זה יכול להגיע גם לשעתיים וחצי!!!. כרגיל הגענו בדקה ה 90 לחצות את החוף, כאשר המים כבר מתחילים לעלות והגיעו לנו עד החזה. התעוזה לעשות בכל זאת את המסלול הקצר הייתה שווה את זה, ואפשרה לנו לבלות כשעתיים תמימות על חוף הים של אנקורג' עם הילדים. שכללה ארוחת שוקולד וביצה קשה, טבילה במים ומנוחה מוחלטת (עד כמה שניתן). כעבור שעתיים הסירה הגיעה לאסוף אותנו חזרה לקאיטריטרי.

בקאיטריטרי בילינו את אחר הצהרים בגן שעשועים ובאומגה מגניבה שעשינו עם יעל. לאחר התלבטות החלטנו לבסוף הישאר ללון את הלילה באתר קרוונים במקום.

למחרת בבוקר הגשם חזר למרכז העניינים והשאיר אותנו חסרי אונים. ניסינו את מזלנו לעלות צפונה יותר לכיוון הגולדן ביי אבל הגענו רק עד פוהארה כיוון שהגשם רק הלך והתחזק. לאחר ארוחת צהרים בטאקאקאה ובירור על מצב מזג האוויר בימים הקרובים (שניבא גשם לאורך כל השבוע!!!), החלטנו לחזור על עקבותינו ולהמשיך לנלסון.

לקראת אחר הצהרים הגענו לנלסון, ניצלנו את מזג האויר הגשום לעשות פעילויות של גשם – קניות בסופר המקומי J, והתמקמנו באתר קראוונים בעיר.

את יום המחרת בנלסון שהיה גשום במיוחד העברנו בג'ימבורי ליעל ודביר (שהיה די מאכזב), מנוחה וטיול קצר בקניון באיזור ריצ'מונד (Richmond) הסמוך לנלסון, כאן ראוי לציין שהניו זילנדים לא עובדים קשה ורוב החנויות בקניון כבר נסגרות ב 6 בערב.

בוקר המחרת, הגשם פסק, העננים התפזרו ויצאנו לעבר רביט איילנד (Rabbit Island). שם מצאנו פינה ירוקה קרובה לים, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת שהפעם קרן הכינה ושיחקנו עם הילדים. מדהים כמה מזג האוויר משפיע על מצב הרוח, בעיקר של קרן!.

לאחר מכן המשכנו חזרה לנלסון, לחוף טאהונאנוי (Tahunanui). בסמוך לחוף היה פארק מים קטן, שבו לא הרשו לנו להעלות את יעל למגלשות מים מפאת גובהה, אז פיצינו אותה, או יותר נכון את זהר במגלשות שגולשים בהן בשקי פשטן. משם חזרנו לחוף ובילינו עוד שעתיים מהנות בבניית ארמונות בחול שדביר נהנה בעיקר להרוס.

 סיימנו את היום בטיול קצר במרכז העיר שכלל קפה ובילוי בגן עם הילדים.