החוף המערבי וארת'ורז פאס

הדרך מוואנקה שצוינה בכתבה הקודמת, הלכה והתפתלה בין הרים ירוקים, מפלים, וצמחיה טרופית. זה היה הסימן לכך שנכנסנו לאזור החוף המערבי, שהוא עתיר משקעים, ועל כך זהר אמר את הפתגם: "מה שירוק דורש תחזוקה" (הרבה גשם). עצרנו בדרך במפל פנטייל (Fantail Falls) שנמצא מספר דקות הליכה מהכביש הראשי. קרן יצאה לבדוק אם המקום שווה פרויקט יציאה עם הילדים למפל, והוחלט שנמשיך, אך לאחר מספר דקות נסיעה הגענו לעוד מפל בשם ט'אנדר קריק (Thunder Creek) , שכלל הליכה קצרה בתוך יער ירוק, ובסופו התנשא מפל יפיפה הניתז אל הנהר שמתחתיו. זו הייתה הזדמנות לחלץ עצמות לילדים ולאכול ארוחת צהריים. המשכנו בדרכנו עד שהגענו להאסט (Haast), שהיא עיירה קטנה ומהווה את נקודת המוצא לחוף המערבי. שם בילינו את הלילה.

החוף המערבי (West Cost) וארת'ורז פאס (Arthur's Pass), 9-13 לדצמבר 2010

הדרך מוואנקה שצוינה בכתבה הקודמת, הלכה והתפתלה בין הרים ירוקים, מפלים, וצמחיה טרופית. זה היה הסימן לכך שנכנסנו לאזור החוף המערבי, שהוא עתיר משקעים, ועל כך זהר אמר את הפתגם: "מה שירוק דורש תחזוקה" (הרבה גשם). עצרנו בדרך במפל פנטייל (Fantail Falls) שנמצא מספר דקות הליכה מהכביש הראשי. קרן יצאה לבדוק אם המקום שווה פרויקט יציאה עם הילדים למפל, והוחלט שנמשיך, אך לאחר מספר דקות נסיעה הגענו לעוד מפל בשם ט'אנדר קריק (Thunder Creek) , שכלל הליכה קצרה בתוך יער ירוק, ובסופו התנשא מפל יפיפה הניתז אל הנהר שמתחתיו. זו הייתה הזדמנות לחלץ עצמות לילדים ולאכול ארוחת צהריים. המשכנו בדרכנו עד שהגענו להאסט (Haast), שהיא עיירה קטנה ומהווה את נקודת המוצא לחוף המערבי. שם בילינו את הלילה.

למחרת היום יצאנו לדרך כשכעת היעד הוא קרחון פוקס (Fox Glacier) וקרחון פרנץ ג'וזף (Franz Josef Glacier). הדרך עברה לאורך ים טזמן המפריד בין ניו זילנד לאוסטרליה. הצמחייה באזור מאוד פראית, היו עצים עם צורות משונות שמזכירים דחלילים ענקיים, ועצים שנראים כאילו הרוח הבאה מהים נשבה בהם קשות והם קבלו צורה של עץ שעומד לעוף מהרוח. נקודה נחמדה שעצרנו בדרך הייתה הנייטס פוינט (Knights point), שאלו סלעים שפזורים להם לאורך החוף ומהווים (איך לא) בסיס לכלבי ים וכל מיני עופות לקנן בהם.

ככל שהדרך נמשכה הסערה התחזקה וכך מצאנו את עצמינו בקרחון פוקס ביום גשם סגרירי. לאחר ארוחת צהרים בעיירה החלטנו שאין טעם ללכת למסלול ביום כזה, ולכן המשכנו לקרחון פרנץ ג'וזף, שמרוחק רק 20 ק"מ. הגענו מוקדם מהצפוי לאתר הקראוונים בעיירה וניצלנו את הזמן לשחק עם הילדים בחדר הטלוויזיה ולהעביר שישי רגוע.

למחרת, הגשם לא פסק אך בכל זאת יצאנו לעבר מסלול הקרחון פרנץ ג'וזף. הוחלט שנעשה את המסלול בהחלפות וקרן יצאה ראשונה. המסלול אורך כשעה וחצי, אך בלי ילד על הגב ובלי שום ציוד מלבד מצלמה, קרן עשתה את כל המסלול בשעה .קרן ספרה שהיו מין טפטופים טורדניים (או כפי שהניו זילנדים קוראים להם : showers) לכל אורך המסלול אך כשהיגיעה לסופו הם הפסיקו ואפילו העננים התפוגגו מעט וניתן היה לראות את קצה הקרחון. לאחר שזהר צפה בתמונות הקרחון, הוא החליט שמספיק שנציגות אחת של המשפחה כבשה את הקרחון והמשכנו/חזרנו לקרחון פוקס.

בפוקס המזל שיחק לצידנו וזכינו שוב למספר דקות של חסד במזג האוויר כשלפתע נוצר מין חלון כחול מעל איזור הקרחון ואפשר לצפות בו מבלי שערפל ועננים יעיבו על הנוף. אומנם המסלול הקצר שאמור היה לארוך כ 10 דקות, היה סגור מפאת הגשמים הרבים שירדו והציפו את המסלול, אך מנקודת החנייה אפשר היה לצפות כמעט בכל הקרחון, וליהנות מהזרימה החזקה של הנהר שמכיל בתוכו גם גושי קרח ענקיים שניתקים מהקרחון ועושים דרכם אל עבר הים. יעל יכלה לחוש קצת קרח ולהחזיק חתיכה קטנה. אמנם זה יכול קצת לבאס ימים של גשם כשאתה בטיול, אבל איכשהו הרגשנו שהצלחנו לראות משהוא חרף מזג האוויר הסגרירי שפקד את האזור.

כעת יצאנו לדרכינו כשהכיוון הוא צפונה או כמילות השיר : לעולם בעקבות השמש ... ואכן ככל שהצפנו הגשם פסק, והשמיים החלו מתבהרים, הדרך עברה בין נהרות אגמים ונופים יפים ולאחר כשעתיים הגענו להוקיטיקה     (Hokitika) שזו עיר חוף שידועה בעיקר באבנים יקרות ועבודות יד, אך אלינו זה פחות מדבר ולכן העדפנו לעשות טיול לאורך החוף שהחול בו די שחור והים מאוד סוער אבל...ים זה ים וזה תמיד עושה טוב לנשמה. לאחר טיול קצר הרוח הכניעה אותנו והחלטנו לשוב לאתר הקראוונים.

הבוקר עלה ורוח הנדודים נשבה בגבינו לצאת לעוד יום מלא הרפתקאות, מלא נופים ומלא כיף כפי שיעל מתארת בפשטות. כיאה לעיר שמכבדת את עצמה בניו זילנד, גם ליד הוקיטיקה יש אגם שנקרא קאניירה (Lake Kaniere) שמוקף הרים גבוהים יערות והרבה ירוק. מבין שלל המסלולים שיש סביב האגם, אנחנו בחרנו את מפלי דורותי (Dorothy Falls) שהם מפלים מרשימים ביותר שהמים נופלים במספר מדרגות לאגם בתחתיתו, ועוד נקודה לציון היא הצבע הנחושתי של המים.

לאחר נשימת הטבע הזו פסענו לאורכו של שביל קצר לעבר אגם קאניירה (Lake Kaniere) , אגם שלו עם ברווזים ששוחים להנאתם ומוסיפים לפסטוראליות של הטבע הבלתי נגמרת הזו.

מנת הטבע הזו שפתחנו איתה את היום, פתחה לנו את התיאבון ולכן חזרנו להוקיטיקה לארוחת בוקר בבית קפה נחמד ומשם המשכנו לנקודה הבאה: ערוץ הוקיטיקה והגשר התלוי (Hokitika Gorge Swingbridge). לאחר נסיעה של חצי שעה בין חוות ומרחבים אין סופיים, מגיעים לאזור הררי שבו עובר נהר התחום בין מצוקים של סלעי גיר, כאשר השוס של המקום הוא הצבע הטורקיז של המים והגשר התלוי שעובר מעל הנהר. יעל שמיום ליום מוכיחה שהיא מסוגלת ללכת מסלולים שלמים לבד, הלכה כמעט את כל המסלול שאורכו למעלה מקילומטר (זהר היה מבסוט, לקרן זה לא שינה J).

מאושרים מהיום הנפלא שעברנו, ואחרי שהילדים חלצו עצמות, תדלקנו את הרכב לנסיעה הבאה לעבר ארת'ורז פאס (Arthur's Pass), שזהו מעבר הרים בגובה 924 מטר ונחשב לאזור טרקים פופולארי מאוד בניו זילנד. נסיעה של כשעתיים בין הרים ונופים עוצרי נשימה הובילו אותנו אל העיירה הנחמדה הזו. לצערנו לא היה בה אתר קראוונים, אך למזלנו אחד האנשים שמנהל מוטל הציע לנו חיבור לחשמל ושימוש במתקני המוטל שלו, וזה הספיק לנו (כבר ציינו שלפעמים אין כמו קראוון?). הגשם חיכה לנו בעיירה ולא עזב גם למחרת, אך כיוון שהוא היה חלש מאוד, לא הרמנו ידיים והרמנו את הילדים על המנשאים בדרך למסלול המפל דבילז פאנצ'בול (Devil's Punchbowl Waterfall). מסלול של כשעה שעובר שני גשרים תלויים, עולה לא מעט מדרגות ומשקיף על הרים מושלגים. בקצה העלייה ניצב מפל יפיפה הנשפך מגובה רב ומספק את הסחורה שלשמה עשינו את המסלול.

חזרנו לקראוון ויצאנו שוב לדרכים חזרה לחוף המערבי, לפונאקאיקי (Punakaiki). הסערה לא שככה, על קרן היא גם השפיעה על מצב הרוח, וזהר, האופטימיסט המושבע, בחר לראות את הצדדים היפים של היום הסגרירי והגשום, בכך שלאורך כל הדרך, כל הנחלים זרמו ביתר שאת, מפלים פורצים מכל עבר, ואחד הדברים הכי מדהימים זה גלי הים. פשוט גלים ענקיים ועוצמות מטורפות של כוח הטבע.

הגענו לפונאקאיקי בסמיכות לגאות (עוד סיבה לאופטימיות) שזו השעה הטובה ביותר ביום לראות את תופעת הטבע הזו. אלו סלעים שנראים כמו ערימת פנקייקים, שנוצרו בתהליך שחיקה ייחודי מגלי הים. בשעות הגאות נכנסים גלי הים אל תוך פתחים מתחת הסלעים וניתזים מעלה בעוצמה דרך נקרות ונקבות.

משם המשכנו לווסטפורט (Westport) לאתר הקרוונים. ובכך סיימנו את חלקנו בחוף המערבי הגשום L.